פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ביקורת - SONIC FORCES

      ביקורת - SONIC FORCES

      כנגד כל הסיכויים, גיבוריו הפרוותיים בעולמו של סוניק הקיפוד הכחול עומדים מול שתי חזיתות קשות - אחת מול ד"ר אגמן וכוחות הרשע שלו והשנייה מול המבקרים והמעריצים של סוניק. בתזמון יציאה בעייתי של כמה חודשים בלבד לאחר Sonic Mania המוצלח ורק כשבוע לאחר השקתו הפנומנלית של Super Mario Odyssey, קשה להתעלם ממשחקים אלה וליצור השוואות באיכות ובהצלחה שלהם. אך אנחנו אנשים הוגנים ונעשה מאמץ לבחון את Sonic Forces כמשחק בפני עצמו. האם הקיפוד הכחול חוזר ובגדול או שמא מועד ונופל?

      It's been Generations since I've seen you

      הסיפור של Sonic Forces נפתח בצורה במאבק שגרתי בין סוניק הקיפוד כנגד ד"ר אגמן (לשעבר ד"ר רובוטניק), עם הקדמה בה אנו רואים את הדוקטור מתכנן הפתעה בדמות נשק חדש כנגד יריבו המהיר. לאחר מסך פתיחה קצר, סוניק מגיע להילחם (שוב) באגמן רק כדי להיתקל בנשק החדש שלו - יצור פרוותי חדש בעל כוחות מיוחדים העונה לשם Infinite ומהווה לצד אגמן את האנטגוניסט של הסיפור. יחד איתו מגיעות ארבעה דמויות מוכרות למעריצי הסדרה - זאבוק (Lost World), מטאל סוניק, כאוס (Sonic Adventure) ו-Shadow the Edgelord, אממ, כלומר, Shadow the Hedgehog (שאדו).

      סוניק וחבריו נשארים המומים לכמה רגעים ואז אינפיניט פונה מיד לתקוף את סוניק עד שהוא מאבד את ההכרה. כשהגיבור הכחול מחוץ למשחק, אגמן ועוזריו החדשים-ישנים חופשיים להשתלט על העולם ולהשאיר את חבריו של סוניק אבודים וללא תקווה. לפחות, כך זה נראה לכאורה.

      כמה חודשים לאחר מכן, אנו מגלים כי חבריו של סוניק לא הרימו ידיים והקימו מחתרת שתתנגד לשלטון העריצי של ד"ר אגמן ואינפיניט, מחתרת המונהגת ע"י לא אחר מאשר נאקלס. המשחק מציג כשירות למעריצים את מגוון הדמויות האהובות ממשחקי העבר, כאשר הם בלית ברירה מנצלים כל משאב שמגיע לידיהם על מנת להילחם בדוקטור המרושע. כאן נכנס לתמונה אלמנט חדש וייחודי של המשחק: דמות מקורית שניתן ליצור המכונה בתור "טירון", האוואטר שהמשחק נותן לנו ליצור לוקח חלק פעיל מאוד בעלילה, שכן הוא מהווה שליש מהגיבורים שניתן לשחק עמם במהלך הסיפור ויסייע למחתרת בכל דרך אפשרית. בינתיים, טיילס (המכונה "זנבות" בעברית) ממשיך בחיפושיו אחר סוניק כאשר הוא מותקף לפתע ע"י כאוס.

      רגע לפני שהכל נהיה אבוד, נפתח שער בין מימדי אשר ממנו מגיח לא אחר מאשר סוניק הקלאסי, אותו אנו זוכרים בחיבה מ-Sonic Generations ולאחרונה מ-Sonic Mania. סוניק הקלאסי, אשר מעכשיו אקרא לו קלאסוניק לצורך הנוחות, מציל את טיילס וביחד איתו חובר למחתרת במטרה לסייע להם נגד כוחות האופל ובסופו של דבר לחזור הביתה לעולמו המקורי והדו-מימדי.

      המחתרת רצה להציל את סוניק הרגיל כדי להשלים את כוחותיה על מנת שתוכל להציל את העולם כולו הנתון לנחת זרועו של אגמן.

      (Gotta go fast (Sometimes

      הגיימפלי של Sonic Forces מחולק לשלוש צורות שונות, המבוססות כל אחת על הדמות איתה אנו זוכים לשחק. הסגנון הראשון הוא כמובן סוניק התלת-מימדי, כפי שמכירים ממשחקי סוניק 3D קודמים. סוניק מאופיין בחוש מסוים של צדק וטוב לב אבל שחצנותו והמשחקיות שבה הוא מתקשר עם חבריו ויריביו בולטים יותר. במהלך השלבים שלו, ניתן לרוץ במהרה כאשר המצלמה נמצאת מאחוריו או בקטעים דו-מימדיים, כאשר לסוניק יש את היכולת לרוץ במהירות גבוהה יותר שרומסת כל אויב ומכשול בדרך. כמו כן, יש לו את המתקפה המתבייתת שעוזרת לו לפגוע באויבים ומטרות כשהוא באוויר. מלבד ריצה ומעט פלטפורמות שעליו לעבור, סוניק גם מרבה להחליק על מסילות כרוכב סקייטבורד, ולמעשה המסכים שלו מהווים את האקשן המהיר דמוי-רכבת-ההרים שלמדנו לאהוב.

      סגנון משחק נוסף הוא של דמות האוואטר המקורי שבנינו. דמות זו מהירה הרבה פחות אבל עדיין מהווה אקשן מבזיק שלעיתים קשה לעקוב אחריו, בדומה לסוניק. כוחותיה של הדמות המקורית באים לידי ביטוי בגאדג'טים מתוחכמים כגון Grappeling Hook ונשקים בעלי כוחות שונים אותם ניתן להחליף - להביור, שוט חשמלי, פטיש הכולא את האויבים בקוביות, מקדחה ואפילו נשק חור-שחור. גם כאן הדמות נעה בין מסלול תלת-מימדי עתיר אקשן ומהירות וחלקים דו-מימדיים הדורשים מעט כישורי פלטפורמה.

      נציין כי כל הפרסים במשחק הם למעשה חלקי לבוש או נשקים חדשים עבור האוואטר מה שמאפשר לנו השחקנים להיות חלק פעיל ממעריצי סוניק, גם אם איננו רוצים בכך, וליצור לנו דמות מקורית משל עצמנו, עם פרטי לבוש צבעוניים ומגוונים (בתחילת המשחק ניתן לבחור כמובן גזע ומראה חיצוני כללי). הקטעים של ה-OC בדומה לקטעים של סוניק די מהנים, כאשר רק חלק בודד מהם באמת השתמש ברעיונות מקוריים בעוד שהשאר הרגישו יותר כמו מתקן רכבת הרים משוגע.

      סגנון המשחק השלישי והפחות חביב עלי הוא הקטעים הדו-מימדיים של סוניק הקלאסי. קלאסוניק קצת נמוך ושמנמן יותר מסוניק הרגיל ולכן חמוד יותר, כמובן שאינו מוציא מילה מפיו שכן בעולם שלו לא מדברים אלא עושים. הקטעים שלו נראו כאילו היו בעלי ההשראה המועטה ביותר, ואפילו נראה כאילו שילובו במשחק בכלל היה גימיק מאולץ לצרכים שיווקיים ולא באמת כחלק אינטגרלי מהעלילה, בשונה מהמשחק הקודם בו הופיע לצד סוניק הרגיל - Sonic Generations.

      השלבים של קלאסוניק היו פלטפורמיים יותר והשליטה בו הייתה לא נוחה וחלקה כמו במשחקי סוניק אחרים, מה שגרם לי לתסכול לא פעם ולא פעמיים. הקשר היחידי שלו לעלילה הוא יהלום הכאוס שבו משתמש אגמן כמקור כוח (כפי שהופיע ב-Sonic Mania). בעוד שהשלבים לא היו גרועים או שבורים מבחינת באגים, הם היו הכי פחות מלהיבים מבין שלושת סגנונות המשחק.

      בנוסף לכל אלה, ישנם קטעים בודדים בהם סוניק והדמות המקורית חוברים יחד למשימה מיוחדת ורצים זה לצד זה, אלה הם השלבים המהנים ביותר והקצרים ביותר.

      SONIC FORCES (מערכת וואלה! NEWS , IGN)
      (צילום: IGN)

      מבחינה ויזואלית, המשחק עצמו מציג גרפיקה חיה וצבעונית שלא נופלת ממשחקי סוניק הקודמים ואף מוסיפה עליהם (נכון יותר לשלל הגרסאות למעט גרסת הסוויטץ' בה הגרפיקה עברה שנמוך מסוים). העולם הצבעוני של סוניק נראה טוב, אם מספיקים בכלל לשים לב לפרטים הקטנים, והמשחק רץ באיכות טובה. אין כאן מנוע גרפי פורץ דרך שנותן לנו חווית 4K ריאליסטית, אבל בהתחשב באנימציה המצויירת של סוניק וחברים זה עובד מספיק טוב.

      המוזיקה היא הכוכב האמיתי במשחק, בדומה לקודמיו. שלל מנגינות נושא ושירים ליריים מלווים את גיבורי המחתרת במשימותיהם השונות נגד ד"ר אגמן, כולל שיר נושא קליט ושיר מטאל אדג'י לנוול הראשי. גם לאחר סיום המשחק, זמזמתי לי את מנגינת השיר הראשי, כלומר שזה עשה עלי רושם די חיובי. שוב הבעיתיות יכולה לבוא בשלבים של קלאסוניק, כאשר נעשה ניסיון ליצור מוזיקת 16-ביט בסגנון Sonic Mania שנשמעת פחות טוב משאר שירי ומנגינות הנושא במשחק. אבל המקצבים המהירים והאקשן שמרגישים בזמן שרצים במהירות לצלילי הפסקול יוצרים תחושת הנאה לאורך כל המשחק.

      SONIC FORCES (מערכת וואלה! NEWS , IGN)
      (צילום: IGN)

      פסק הדין

      Sonic Forces מראה רצון והשקעה רבים מצד סגה לרצות כמה שיותר קהלים שונים, בשילוב שלושה סגנונות משחק לאחד ובהחדרת היצירה של הדמות המקורית שהייתה לדעתי החלטה טובה, אם כי במקרה הזה מדובר ב"תפסת מרובה לא תפסת" שכן שלל הרעיונות הטובים שמראים ניצנים במשחק הזה לא באים לידי ביטוי מספיק, ומשאירים אותנו עם רצון לעוד - כבר בשלבים טובים ומהירים עד אימוץ מלא של יצירת אוואטר אישי. עם זאת, סוניק הקלאסי הוא החוליה החלשה וככל הנראה הוכנס יותר כתוסף למעריצים מאשר כגורם עלילתי חשוב. המשחק עצמו קצר מאוד אך יש בו אפשרות למשחקיות חוזרת ומציאת כל ה-Collectibles, מה גם שהמשחק לא קשה במיוחד ולכן לא מהווה איזשהו אתגר לשחקן. הסיפור ממוצה בצורה טובה אם כי יכלו יוצריו לכתוב אותו עם קצת יותר עומק ויותר אינטראקציה חביבה בין הדמויות (למשל איך שאגמן וטיילס מדברים זה לזה כאנשי מדע).